בתי כנסת בצפת​

בית כנסת אבריטש 

 בית הכנסת קרוי ע"ש האדמו"ר אברהם דב אויערבאך מאבריטש.

האדמו"ר מאבריטש נולד בשנת 1765 ומשחר ילדותו ניכר שהנער נועד לגדולות. במרוצת השנים הפך אברהם דב הצעיר לרב העיירה אבריטש וכפי שהעיד על עצמו "חשקה נפשי להסתופף בצילה של ארץ הקודש", ואכן בערוב ימיו זכה להגשים את משאלתו ועלה עם משפחתו לארץ באלול 1833 (תקצ"ג) . בתחילה חשב האדמו"ר לקבוע את מושבו בחיפה (חיפה?! מה כבר אז היא היתה קיימת?! כן, כן ועוד הרבה לפני...) בשל קרבת העיר למערת אליהו הנביא בכרמל, אך משלחת נכבדים שהגיעה מצפת הצליחה לשכנע את רבי אברהם דב לתקוע יתד בעיר הרוח.

בשנים אלו צפת הייתה המרכז היהודי המשמעותי בארץ ישראל. חיו בה מגוון קהילות ותרבויות מקהילת הספרדים הוותיקה ועד לקהילת תלמידי הגר"א (הגאון מוילנה, שנשיא המדינה ראובן ריבלין נמנה על צאצאיה).

בעשר השנים שחי האדמו"ר מאבריטש בצפת, פקדו את העיר שלושה אסונות. הראשון, מרד הבדואים בשנת 1834. במשך חודש ימים צפת הייתה נתונה למעשי שוד וביזה, תושבי העיר עזבו את בתיהם והסתתרו בשדות עד יעבור זעם.

לאחר מרד הבדואים האדמו"ר מאבריטש  מייסד מחדש את קהילות צפת ומשקם את העיר. הוא נפגש עם מזכירו האישי של השר מונטפיורי ד"ר אליעזר הלוי שביומנו "יומן מסע ואיגרות" מתאר את הרב "כאחד האנשים המלומדים והיקרים אשר ראיתי מעודי".

המאורע השני והמפורסם ביותר הוא רעידת האדמה בשנת 1837, ביום כ"ד בטבת רעדה אדמת הגליל.

צפת שבנויה על שיפוע ההר חרבה כמו מגדל קלפים שקרס, רבי אברהם דב ששהה באותה העת בבית הכנסת בתפילת המנחה, הורה מיד לתלמידיו להצטופף יחד ולאחוז בארון הקודש. צידו המערבי של בית הכנסת קרס ובאורח פלא כיפת בית הכנסת שמעל לראשי המתפללים וארון הקודש נשארה עומדת על תילה. 

ההרס, המראות הקשים והבשורה המרה על אלפיים  יהודים שנהרגו , העדויות הקשות של בני צפת ש"מיום שחרב בית המקדש לא היה חורבן שכזה" גרמו לעזיבה המונית של פליטי הרעש לירושלים וליפו. או אז נעמד האדמו"ר מאבריטש ושלח קריאה נרגשת ליהודי התפוצות לבוא ולשקם את חורבותיה של צפת ולבוא ולגור בה. לקריאה זו נענו והגיעו משפחות רבות מפרס ומאשכנז, תרומות נשלחו לשיקום העיר, והעיר חזרה אט אט לחיי שיגרה רגילים.

לא חלפה לה שנה וחצי וכבר נחתה על צפת צרה חדשה והפעם 'מרד הדרוזים' שנכנסו בשערי העיר ובזזו את בתי היהודים.

שוב נאלצו יהודי העיר להימלט את העיר צפת והפעם לכפר הסמוך עין זיתון עד יעבור זעם.  

רבי אברהם דב נתפס בידי הדרוזים שאסרו אותו "וכמעט שמת מוות אכזרי" אך בנס ניצל מידי הפורעים.

הפעם, היה זה השר משה מונטפיורי שהגיע לצפת ותרם רבות לשיקומה של העיר.

האדמו"ר מאבריטש נפטר בשנת 1840 (תר"א) בי"ב לחודש כסליו.

שרידי קהילתו האחרונים עזבו את העיר לאחר מאורעות תרפ"ט (1929).  בית הכנסת היה בסכנת קריסה ונטישה, אך בזכות כמה משפחות מקהילת יהודי פרס - משפחות ארזוני (היום המאירי) ראובני ומזרחי, שיקמו אותו ובחרו בו להם למקום רינה תפילה והאדרת ימי הזוהר של רבי אברהם דב מאבריטש.

בר מצווה בצפת בבית כנסת העתיק ע"ש האדמור מאבריטש-

 אין מיוחד מלחגוג בר מצווה בצפת בבית כנסת עתיק ומיוחד זה. תהלוכת נגנים שמחה בין סמטאות העיר העתיקה צפת תלווה את חתן בר המצווה ומשפחתו לבית הכנסת העתיק.

בבית הכנסת תחכה למשפחה ארוחת בוקר חגיגית בליווי ניגונים ושירי ארץ ישראל.

נכנס למקום בו התפלל האדמו"ר נערוך טקס הנחת תפילין ייחודית, תפילת שחרית והוצאת ספר תורה בליווי שירה וניגון ובהנחייתו הייחודית של נעם בוסקילה.

הפקת בר המצווה בצפת של צוות 'נעם אירוע יהודי ייחודי' – הינה חוויה בלתי נשכחת לחתן בר המצווה משפחתו וכל האורחים. צפו בסרטון של בית הכנסת:

בית הכנסת ע"ש רבי יצחק אבוהב בצפת, קיים כבר יותר מחמש מאות שנה. לפני שהוסב שמו ל'אבוהב' היה ידוע בשם בית הכנסת "קהל גדול" או בית "כנסת גדולה" שמות המעידים על ראשית תקופת הזוהר של צפת במאה הט"ז עת התכנסו בה קהלים רבים מרחבי הפזורה היהודית בגולה.

רבי יצחק אבוהב גדול רבני ספרד במאה ה-15 חי ופעל בטולדו, היה מגדולי הדרשנים, ענק ברוח ובאגדה יש הנוהגים ליחס לו את ספר המוסר הנודע "מנורת המאור".

מהר"י אבוהב חי בתקופה בעלת חשיבות היסטורית רבה שכן בימיו חתם מלך ספרד פרננדו יחד עם אשתו המלכה איזבלה על צו הכנסייה המכריז כי: " מכיוון שהודיעו לנו שבמלכויותינו היו כמה נוצרים רעים שהתייהדו ובגדו באמונתנו הקתולית הקדושה, והסיבה הגדולה לכך הייתה – הקשר בין היהודים והנוצרים...לכן,  אנו בעצתם ועל פי ראייתם של כמה מן הכמורה, האצולה הגבוהה והנמוכה של מלכותנו, ואנשי מדע ומצפון אחרים מן המועצה שלנו, בהיותנו חושבים על כך רבות, הסכמנו לצוות לגרש את כל היהודים והיהודיות ממלכויותינו." (מתוך צו הגירוש).

יהודי ספרד אולצו לעזוב את המדינה בתום שלושה חודשים, אלא אם יסכימו להתנצר. בנוסף לכך נאסר על הספרדים הלא-יהודים להסתיר יהודים או לעזור להם בגלוי או בסתר.

גירוש ספרד בוצע למרבה האירוניה בתאריך המסמל יום שבר לאומי בזיכרון היהודי בתשעה באב רנ"ב אוגוסט 1492.

רבי יצחק אבוהב שראה את הנולד ציווה על תלמידיו ובני קהילתו לעזוב את ספרד ולעלות לארץ ישראל,  קהילות רבות נעקרו מביתם ויצאו לשלושה מוקדים עיקריים: צפון אפריקה – מרוקו אלג'יר ותוניס. ארצות הבלקן  - מאיטליה, יוון ותורכיה ולארץ ישראל.

בטרם יצאו בני קהילתו את ספרד מסר מהר"י אבוהב לתלמידיו את היקר ביצירותיו – ספר התורה שנכתב על ידו. ספר תורה שנכתב בחיל ורעדה מחד ובאהבה גדולה מאידך שכן, הספר נמצא עד היום בארון הקדוש המערבי בבית הכנסת והוא הספר תורה הכשר העתיק בעולם.

תלמידיו העידו שרבי יצחק כתב את הספר בטהרה גדולה ובכל פעם עת הגיע לכתיבת שם השם ירד וטבל בנהר עשרים ושש פעמים כערך המספרי של השם, את ספר התורה מוציאים רק בשלוש פעמים בשנה בחגים שסימנם כש"ר –יום הכיפורים, חג שבועות וראש השנה.

סגולות רבות וסיפורים מופלאים קשורים בספר התורה סיפורים שעברו בקהילה הצפתית במרוצת הדורות.

לצד סיפרו של מהר"י אבוהב שוכן ספר התורה של אחד מתלמידי האר"י הקדוש – רבי שלמה (סולימאן) אוחנה עליו סופר שמורנו האר"י כתב בעצמו את שמות השם בספר התורה.

בית כנסת אבוהב, מרהיב ביופיו בעיצובו הספרדי העתיק, אווירת הקשתות צבע התכלת, ציורי הקיר המרשימים מייצרים אווירת חגיגיות וקדושה שהופכים את טקס בר המצווה והחתונה לאירוע בלתי נשכח. 

כל הזכויות שמורות לבעלי האתר אין לשכפל להתיר להשתמש בשום חלק מהכתוב או התמונות באתר .

צילום תמונות בית הכנסת אבריטש אליהו אלפרן 

בית כנסת האר"י הקדוש בצפת

האלוקי רבינו יצחק ובשמו המלא רבי יצחק לוריא אשכנזי נולד בעיר העתיקה בירושלים (את הבית בו גדל נוהגים לזהות עם בית של אור החיים הקדוש בירושלים מעל רחוב הקארדו) בשנת רצ"ד 1534 כשהיה ב 8 התייתם רבינו יצחק מאביו שנפטר עליו בפתע, אמו בצר לה ירדה אתו למצרים לבית אחיה העשיר ר' מרדכי פרנסיס ושם הייתה סמוכה לשולחנו.

בהיותו במצרים נהג רבינו האר"י להתבודד על שפת הנילוס ושם היה לומד תורה עם אליהו הנביא עד שבגיל 36 הורו לו משמים לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בצפת ושם יאיר את אורו וילמד את תורת הקבלה.

בצפת אסף רבינו יצחק בקפידה קומץ תלמידים הידועים בשם "גורי האר"י" ואיתם היה לומד את רזי הקבלה בצפת ובסביבותיה.

מסורת קבלת השבת התמסדה בצפת המאה ה-16, פיוטים מפורסמים כמו "לכה דודי" שנכתב ע"י רבי שלמה הלוי אלקבץ, "ידיד נפש" שחובר ע"י רבי אליעזר אזכרי נכתבו בין סמטאות צפת והרי מירון שהיוו השראה מיוחדת לפייטני צפת, האר"י הקדוש היה נוהג לצאת ולקבל את השבת כשעה לפני שקיעת החמה בבגדי לבן "בחקל תפוחין קדישין", החקל ,'השדה' הפיזי והמטפורי משול לעולם הזה שאותו יש לתקן וכמו בכל שדה יש צורך לנכש, לחרוש, לזרוע ולקצור. השבת היא הזמן בו כל איש ואישה זוכים שתשרה עליהם 'נשמה יתירה' אווירה מיוחדת שאתה וממנה שואבים כוחות "לעבוד" בשדה בששת ימי השבוע. האדם, נזר הבריאה שבשבילו נברא העולם יוצא ומתאחד עם הבריאה כולה בטבע, בשדה בדיוק באותו רגע בו הושלמה הבריאה ושם הוא זוכה לתוספת הרוח של השבת.

גדול תלמידי האר"י, רבי חיים ויטאל העיד על מורו: "לא היה מי שישיג חכמה זו (חכמת הקבלה) על אמתתה כמוהו, כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס, ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים, בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים.

והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענוה, ויראת ה' ואהבת ה', ויראת חטאו, וכל מדות טובות ומעשים טובים היה בו.

וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע. וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו. ועיני ראו ולא זר. וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו, אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו. ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, וזהו הביאו לידי רוח הקודש, והיה אליהו נגלה לו תמיד. (בהקדמה לספר היסוד של הקבלה "עץ חיים")

האר"י הקדוש נפטר בה' באב של"ב בגיל 38 והוא קבור בבית העלמין העתיק בצפת.

בבית הכנסת אבוהב מונח בארון הקודש המערבי ספר התורה של אחד מגורי האר"י רבי סולימאן (שלמה) אוחנה שעלה במאה ה-16 ממרוקו, ע"פ המסורות את האזכרות – שמות השם בספר התורה כתב האר"י הקדוש.

בתהלוכה המוזיקאלית בבר מצווה בצפת אנחנו פוסעים באותן סמטאות מלאות ההוד בהם פסעו גדולי האומה, הפיוט והקבלה.

​